אז מה קורה בסטודיו בימים אלו…
הסטודיו ממשיך לעזור לעסקים, לעבור מהלכי מיתוג וקידום עסקי יצירתי הרלוונטי במיוחד בימים אלו.
בקרוב, מיזם Joy עולה לאוויר.
מהו מיזם Joy ואיך תוכלו להיות חלק ממנו? פרטים עסיסיים ומרגשים ממש בקרוב, וגם אתם תוכלו לקחת חלק במיזם הזה!
חנות העיצוב של הסטודיו עולה בקרוב פה באתר ואני ממש מתרגשת! מוצרים מעוצבים ייחודיים, פרינטים, צילומים ועוד.
ברוכים הבאים לבלוג המגזין של
דוריאל רימר.
בבלוג פוסטים בנושאים מגוונים, צמיחה אישית, קידום עסקי יצירתי, אמנות, שירים, טקסטים אישיים,
טיולים בעולם, סיפורים קצרים והשראה יומית.
אהבה ופחד.
תמיד יש שתי אפשרויות.
תבחרו באהבה, הפחד תמיד ילך נגד הלב שלכם.
אל תהיי קרה אלי ביקשתי.אבל הסתיו הגיע וגם היא, כמו עונות השנה מתחלפת, בין מילה למילה.כך החלקתי ברחובותיה הקרירים, מגדליה הזקורים הביטו אלי בין כיפות זהובות וצריחים מחודדים.כמה את יפה, מעיר את לבה,מעיר לעיר עובר וחוזר אל אותה ממלכה שהייתה.השעון
אמרתי לה, את יפה כמו טוסקנה רק בצרפתית.היא נעלבה והפנתה אלי את נופיה.היי, זאת הייתה מחמאה, לחשתי וליטפתי גבעותיה.ריח הלבנדר דבק בזכרוני, יוצר במוחי נתיב מהיר אל שדותייך הסגולים המריחים בעוצמה גם בהיעדרך. צילצולי פעמונים קראו לי אל כפרייך, ובדרך
הגעתי לממלכה של מר הס.חצי מיליון תושבים והס פן תעיר.אין צפירות, אין סירנות, אין צעקות, אין שיחות קולניות, כאילו העבירו את העיר למצב Mute.אחרי יום בליסבון כבר הרגשנו שמשהו שונה בעיר הזאת, או כמו שאלונה אומרת: משהו הזוי פה.בהתחלה קצת
השעה 23:00 בלילה.אני חוזרת עם יאיר מירושלים, אחרי טקס סיום כיתה ז׳, במגדל דוד.מופע אור קולי קסום על קירות העיר העתיקה השאיר אותי נפעמת ומאוהבת בירושלים שפעם הייתה שלי, או אולי הייתי אני, שלה.האיורים הנאיבים על חומות העיר הכי לא
את הציור הזה ציירתי לפני שבועיים, ברגע של השראה שירבטתי את מה שמילא את ראשי. באותו רגע הרגשתי שכל היקום בתוכי, כאילו בלעתי כדור אור קוסמי ואני הים, השמיים, הכוכבים. כמו מנדלה של נפשי. מעגל שלם ובטוח, מקום מקודש וסגור,
מפליאה ומאיירת חיי בכל עת, קרולינה שרה ברקע ואני מניחה את המכחול. את הציור הזה חלמתי לפני מספר שבועות. ימים הסתובבתי כשבראשי טירה העומדת בראש צוק מעל ים, והטירה היא שער הכניסה לעיר נסתרת שרק מי שפיו וליבו שווים יכול
הילדים נסעו עם אביהם לחופשה.יש מן שקט כזה. שקט של חצי הכוס הריקהולצדה חצי הכוס המלאה. ואולי להפך…כמעט שלוש שנים עברו מאז תחילת הסדרי הראייה שלי את הילדים שלי.בימים בהם חצי הכוס ריקה מילדים חצי הכוס המלאה שוקטת בשלוות רווקות
אהה! סוף כל סוף הבנתי מה זה אומר להתרגש ברמות של כלה!והסוד הוא: לא להיות הכלה!וככה היה לי מקום בשורה הראשונה בחופה,יכולתי להתרכז בכל 7 הברכות, להשקיף על הקהל,לצלם בשידור חי, וממש אבל ממש התאפקתילא להעלות Feeling excited מתחת לחופה.אחי
אלונה בכלל לא רצתה יום הולדת. בכל פעם כשהצעתי ושאלתי: ״את בטוחה אלונה?״ היא התעצבנה ואמרה שהיא רוצה לחגוג רק עם המשפחה. כשאני נמצאת איתה בחנות ומציעה לקנות לה שתי שמלות, היא תמיד אומרת: אמא, רק אחת, אני לא צריכה
רוצים לבקר מחר בבית של אנה פרנק? יאיר: זאת הילדה שכתבה יומן ומתה בשואה? – כן. יאיר: אז למה זה טוב? זה לא שהיא בבית או משהו. – רוצים ללכת למוזיאון ואן גוך? אבא שלי: תגידי זה לא זה שחתך
אל דאגה! מבטיחה לא להעביר את הפרטים שלך לצד שלישי. תוכלו להסיר עצמכם בכל עת, ללא שאלות.
אל תהיי קרה אלי ביקשתי.אבל הסתיו הגיע וגם היא, כמו עונות השנה מתחלפת, בין מילה למילה.כך החלקתי ברחובותיה הקרירים, מגדליה הזקורים הביטו אלי בין כיפות
אמרתי לה, את יפה כמו טוסקנה רק בצרפתית.היא נעלבה והפנתה אלי את נופיה.היי, זאת הייתה מחמאה, לחשתי וליטפתי גבעותיה.ריח הלבנדר דבק בזכרוני, יוצר במוחי נתיב
הגעתי לממלכה של מר הס.חצי מיליון תושבים והס פן תעיר.אין צפירות, אין סירנות, אין צעקות, אין שיחות קולניות, כאילו העבירו את העיר למצב Mute.אחרי יום
רוצים לבקר מחר בבית של אנה פרנק? יאיר: זאת הילדה שכתבה יומן ומתה בשואה? – כן. יאיר: אז למה זה טוב? זה לא שהיא בבית
החיים אינם הולכים לשום מקום.
הם כבר כאן. במלואם.
מחר לא יהיה טוב יותר. במקום אחר לא יהיה טוב יותר.
מחר יהיה עכשיו. והמקום שאנו כמהים אליו, יהיה כאן.
(על האושר, פרופ׳ יעקב רז)
Pablo Picasso
