אהה! סוף כל סוף הבנתי מה זה אומר
להתרגש ברמות של כלה!
והסוד הוא: לא להיות הכלה!
וככה היה לי מקום בשורה הראשונה בחופה,
יכולתי להתרכז בכל 7 הברכות, להשקיף על הקהל,
לצלם בשידור חי, וממש אבל ממש התאפקתי
לא להעלות Feeling excited מתחת לחופה.
אחי הקטן, ספקן החתונות, סרבן הרווקות
וסטלן בקטנות התחתן אתמול,
זה שפעם אמר שחתונה זה סתם בנאלי
וילדים ממש לא בא לי,
הציע נישואין למרינה על המכונת כביסה
(דברים שלומדים במסיבת רווקות)
ואז בן רגע חתונה הפכה לטריוויאלי
וילדים זה אופציונאלי,
ואבא ואמא שלי כ״כ התרגשו!
הוא לא הגביל אותם עם כמות האורחים,
וכל הבני דודים והבני דודות מוזמנים! ראשונים ושניים!
ואף אחד לא רב על סידור השולחנות,
וכל אחד יכול להביא את בן הזוג שלו,
וגם את אלו שכבר לא, כולל אלה שלמה לא,
ומאז החתונה שלי שזמנה עבר
כ״כ הרבה מים זרמו בנהר, וכלום לא נשאר אותו דבר.
כולנו למדנו לסלוח, לקבל, לאהוב,
ל ש ח ר ר,
והמוטו המשפחתי החדש:
חיה ותן לחיות, פתח בר ואמץ חיות.
אייל גולן התחיל לשיר ברקע
״מלאת אהבה את פוסעת אלי
מביאה לי מרגוע ושמחה
לחיי בליבי את שוכנת נצורה לעולם
כי אותי את בוחרת להיות אהובך מכולם״
ואלונה, שהייתה כמו שהיא אומרת ״השובשינה״,
צעדה על השביל בביישנות מהולה ברצינות, מפזרת עלי ורדים,
והרגשתי איך כל החיים שלי בשנים האחרונות
מתנקזים לרגע אחד קטן ופועם.
כל האהבה, כל היופי, כל היקום
חיבק אותנו ודיבר אלינו מבעד לעצי הגן, רוח עדינה של אביב קייצי 
ליטפה אותנו כמו דרישת שלום מאלוהים באמצע החורף,
ובתוך הרגע הקסום הזה,
הסתכלתי על אמא ואבא שלי,
הם זהרו מאושר, גם הם כמוני, היו נשואים פעם, וגם הם,
לא איבדו אמון באהבה.
לאחי ולי היו 37 שנים ברוטו להתחתן ולהתגרש
ובכל זאת עשינו את זה שנינו באותה שנה.
אולי מהצד קשה להבין את המשמעות המשפחתית של זה,
אבל עבורי זה סימן לאיזון, לעוצמה משפחתית לתהליך של למידה,
קבלה, אופטימיות, דינאמיות ושליטה בגורל שלנו.
אני גאה בהורים שלי שחינכו אותנו שאין דרך אחת,
העיקר שתהיה זו הדרך שנבחר ללכת בה, באהבה.
נכנסתי עם אלונה ויאיר למכונית,
רגע לפני שהם עצמו עיניים, אלונה אמרה:
״אמא, גם בחתונה שלך אוכל להיות שובשינה?״
חשבתי לעצמי,
הנה משהו שסותר כביכול את דרך הטבע, ובכל זאת – אפשרי.
הכל צפוי והרשות נתונה.
״ניצוצות אהבה מאירים את עיני
וקולך הנעים כשירת מלאכים מהדהד באוזני״.

״ברור״. לחשתי.