יום הולדת לאלונה

אלונה בכלל לא רצתה יום הולדת.
בכל פעם כשהצעתי ושאלתי: ״את בטוחה אלונה?״
היא התעצבנה ואמרה שהיא רוצה לחגוג רק עם המשפחה.
כשאני נמצאת איתה בחנות ומציעה לקנות לה שתי שמלות,
היא תמיד אומרת: אמא, רק אחת, אני לא צריכה יותר״.
כשאני שואלת מה היא רוצה מתנה, היא תמיד עונה שיש לה מספיק
ושולפת מאחד המדפים בחנות בובה קטנטנה ומחייכת אלי: ״זה בסדר?״
כשבפורים חצי מהילדות התחפשו לאלזה היא התחפשה לפלמינגו,
וליום הולדת חמש ביקשה עוגה של אגם הברבורים.
ואז לפני שלושה שבועות היא לחשה לי:
״בסדר אמא, אני רוצה יום הולדת״.
״תעשי לי יער קסום״.
יער קסום? אין בעיה, אבראכדברא!
שבועיים הכנו אמא שלי האהובה ואני פרחים, עלים, גמדים, פיות,
שרשראות, גרלנדות, שדוני יער, פעמוני רוח ו-30 מטר טול
נחתכו ל-1000 רצועות כדי ליצור 20 חצאיות לפיות הגן.
כחצי שעה לפני שכל הילדות הגיעו, הוצאתי מהארון
את שמלת יום ההולדת החגיגית של אלונה.
מנצנצת, קסומה וזוהרת.
אלונה הביטה בי במבט בוחן ואמרה:
״זה חגיגי מדי, אני לא רוצה להיות כזאת בו…
איך אומרים את המילה הזאת?״
בולטת? שאלתי אותה.
״כן, זאת״.
ואז היא ניגשה לארון והוציאה שמלה אחרת,
רגועה, צנועה ונעימה, ממש כמוה.
כזאת היא אלונה.
את זר הפרחים שהנחתי על ראשה היא תלתה על לוח הציור
וקיבלה בחיוך נבוך את כל החברות.

כל יום אני מגלה באלונה איזה קסם חדש,
ומבינה איך אהבת אם, כמו קסם אינסופי,
מרככת את הלב, מענגת את הנפש ומעצימה את החיים.